Road Trippin' to California

ב

את הטיול לקליפורניה תכננו שבועיים מראש. נמאס לנו להיות סגורים בבית בין 4 קירות (מעל 4 חודשים, אבל מי סופר) אז פתחתי מפה, הזמנתי מלונות לאורך הדרך בין סיאטל ללוס אנג׳לס ויצאנו לדרך ביום ראשון האחרון בחודש יולי, למרות החששות מהקוביד והנסיעות הארוכות הצפויות לנו.

התחנה הראשונה בדרך – קאנון ביץ' – עיירת חוף תיירותית עם המון בתים צפופים וחמודים. ירדנו לחוף וגילינו רצועת חוף ענקית עם חול ים זהוב ורך. למרות שהחוף מלא באנשים זה בקושי מורגש בשל המרחבים. יפה שם מול האוקיינוס השקט. הרוח החזקה הקשתה עלינו להשאר שם המון זמן, אז אחרי שנתנו לילדים לשחק קצת בחול ולפרוק אנרגיה, חזרנו לאוטו להמשך הנסיעה על כביש 101.

האוקיינוס השקט מאוד רועש
Cannon Beach
כמה יפה הים לצד הדרך

את הלילה הראשון בילינו בניו פורט. החדר במלון היחסית חדש היה נקי ומרווח. הבריכה סגורה בגלל קוביד אבל ממילא לא היה לנו זמן להשתמש בה. שעון מעורר העיר אותנו בשעה 5 בבוקר – רשמנו לעצמנו שחשוב לבדוק שעונים מעוררים במלונות מעתה.
ארוחת בוקר טו גו היתה חביבה מאוד.

317 mi – מרחק נסיעה ביום הראשון. 7h 57m – הזמן שלקח לנו להגיע לניו-פורט, אורגון.

ביום שני התעוררנו בבוקר די מוקדם, התארגנו ליום חדש אחרי ארוחת בוקר קלילה שהבאנו מהבית ויצאנו לדרך. הדרך לקליפורניה היתה ערפילית והפסדנו את כל הנוף היפה של הים אבל העיירות הקטנות והחמודות בדרך היו תחליף לא רע לנוף. הריח של הים היה משכר.

כאילו שאווירת הלוואין בדרך זה לא מספיק מלחיץ
מסתבר שחופי האוקיינוס השקט מלאים בסלעים יפים

חלק מהתכנון של הדרך היה לעבור ב Redwood Park כדי לראות עצים עצומים בגודלם, הנסיעה בתוך הפארק היתה יפהפיה, התפעלנו מאוד מהעצים הרחבים והגבוהים ועצרנו להייק קטן ביער.

מסתבר שאין לי תמונה של העץ הזה בלעדינו
העצים הכי גדולים שראיתי בחיי

אחרי ההייק הקטן המשכנו לנסוע עוד קצת בתוך היער וגילינו מוזיאון וחנות מתנות. קנינו מגנט למזכרת והמשכנו הלאה.

אחרי יום ארוך של נסיעות הגענו ל- Eureka. את הלילה הראשון בקליפורניה העברנו במוטל זוועות – לא להתקרב לטראוולודג' – זו היתה הנפילה היחידה בטיול הזה לשמחתי הרבה. היה נורא קשה להרדם בלילה כי השכנים בחדר ליד רבו בצעקות ומתישהו התינוקת שלהם התעוררה וצרחה, אז הם המשיכו לריב עוד קצת. בסופו של דבר נרדמנו, אבל התעוררתי ממש מוקדם. חיכיתי שכולם יתעוררו גם כדי לצאת כבר מהמוטל הנוראי, ברחנו משם הכי מהר שיכולנו.

288 mi – מרחק נסיעה ביום השני. 7h 21m – הזמן שלקח לנו להגיע ליוריקה, קליפורניה.

יום שלישי התחיל בנסיעה שנמשכה נצח ובסופה הגענו לסאן פרנסיסקו. המלון הסופר מפנק היה פיצוי מושלם ללילה הקודם. 2 לילות של פינוק רך ונעים בחדר מרווח ונקי עם חדר אמבטיה גדול וכיפי. ארוחת הערב שאספנו בדרך למלון במסעדה הוואית היתה ממש טעימה והשאירה לנו טעם של עוד.

260 mi – מרחק הנסיעה ביום השלישי. 8h 55m – הזמן שלקח לנו להגיע לסאן פרנסיסקו, קליפורניה. בדרך פתלתלה מאוד על כביש 101/1.

יום רביעי – יום מלא בסאן פרנסיסקו – ניצלנו את היום לטייל קצת ולסמן וי על אתרים תיירותיים. עברנו ברחוב לומברד המפורסם באוטו, ביקרנו במרינה – שם ראינו את כלא אלקטרז מרחוק ואריות ים על המזח. אח״כ עשיתי הייק קצר וחביב עם תצפית מדהימה לגשר הזהב – הילדים לא רצו לצאת שוב מהאוטו אז טל ואני עשינו את ההייק בנפרד.

אלקטרז
החוף היה מקסים והתצפית לגשר מדהימה
ועל הסלע המוני צדפות מקובצות צפופות צפופות
אחרי שירדתי את כל המדרגות לחוף כדי להגיע לנקודת התצפית, הגיע הזמן לעלות חזרה

מאוחר יותר נסענו לוואלי ופגשנו את הגר ודביר, היה מאוד כיף להכיר את דביר ולהתעדכן עם הגר, עכשיו תורם לבוא לסיאטל.

אחרי שנפרדנו מהגר ודביר נסענו לפגוש את ניסים שהראה לי את כל הצעצועים החדשים שלו במטבח וגרם לי לרצות לעבור לגור איתם. אח״כ ניסים לקח אותנו לסופר מקסיקני, שם מצאנו קצת מטעמים מישראל. נעמי הצטרפה אלינו מאוחר יותר לארוחת ערב בפלאפל סטופ. הארוחה חתמה יפה את סאן פרנסיסקו (הסביח היה נחמד אבל בסיאטל הרבה יותר טוב. השווארמה לעומת זאת היתה מעולה כמו בישראל). היה יום מושלם.

יום חמישי – נפרדנו מאינטר קונטיננטל – המלון הכי מושלם לטיול הזה – והתחלנו את הדרך דרומה. מסאן פרנסיסקו המשכנו לנסוע על כביש 1, עצרנו במונטריי – היה נחמד לתת לילדים לשחק על חוף הים, חוץ מהעצירה להתרעננות היה די מיותר והמסעדה שהומלצה לנו לארוחת צהריים היתה סגורה. העצירה הבאה היתה בעיירה כרמל שהיתה מקסימה ממש. טיול קצר גילה לנו המון חנויות בוטיק חמודות ואפילו היה שוק איכרים קטן בדיוק כשהגענו. אכלנו ארוחת צהריים מושלמת במסעדה טיפה מרוחקת מכל המסעדות (שנראו מצויין) במרכז העיירה. Sushi Heaven היתה מעולה ממש, הכל היה טעים ונהנינו מכל ביס.

בדרך ראינו כמה קבוצות (שונות!) של לוויתנים שוחים ומקפצים בים, עצרנו בכמה נקודות עצירה כדי לראות טוב יותר והיה מהמם ומרגש בטירוף (והתבאסתי נורא שהשארתי את המשקפת בבית). עכשיו אני יכולה לסמן וי על חלום נוסף שהתגשם. הפעם הבאה תהיה על סירה בים ולא על צוק מרחוק, בתקווה.

בהמשך הדרך, קצת לפני המלון שלנו ללילה, עצרנו בנקודת תצפית של פילי ים.

פיל ים זו חיה מצחיקה

למלון החביב (והיקר ללא הצדקה) בכאבריה הגענו אחרי נסיעה של פחות מ 5 שעות (שינוי מרענן מ-ממוצע של מעל 8 שעות נסיעה ביום עד כה), פיצה מפיצריה מקומית לארוחת ערב סגרה לנו פינה וסוף סוף עצרנו קצת לנוח. היתה לנו נזילה באסלה – מה שגרם לניאגרה להתעורר לחיים ולהתמלא מחדש ברעש נוראי כל חצי שעה. ניסיתי לסגור את הברז ללא הצלחה, אבל לשמחתי הרעש לא העיר אף אחד בלילה. היינו עייפים מדיי.

208 mi – מרחק הנסיעה ביום החמישי. 5h 15m – הזמן שלקח לנו להגיע לכאבריה, קליפורניה.

יום שישי – את הבוקר התחלנו בנסיעה קצרה דרומה שהביאה אותנו למורו ביי. ליד הסלע הענק מצאנו (בהמלצת מטייל שהיה שם פעם) נקודת תצפית חמודה מאוד ללוטרות שוחות במים. לא הצלחתי לצלם את הלוטרות כמו שרציתי כי הן שחו רחוק מדיי מאיתנו, אבל הן היו חמודות להחריד בכל זאת.

בין הסלע הגדול לכביש ישנו ערוץ קטן היוצא לים, נקודת התצפית ללוטרות נמצאת ממש שם
סנאי ים

ממורו ביי המשכנו דרומה לעצירה נוספת בסולוואנג – עיירה דנית חביבה עם המון חנויות ומסעדות. היה לנו חם מדיי ולא מצאנו מה לאכול שם וגילי התלוננה בלי סוף שהיא רוצה לחזור לאוטו, אז נסענו משם די מהר.

מאוד דני / הולנדי מצידם


בדרך למלון בלוס אנג׳לס עוצרים בקוסטקו כדי לתדלק ולקנות פירות. הופתעתי מאוד לגלות שמוכרים שם חלות מתוקות ביום שישי. הדברים שקורים כשיש קהילה ישראלית גדולה זה משהו.

המלון שאירח אותנו לשני לילות בלוס אנג׳לס היה חמוד מאוד, חדש ומעוצב מגניב ומודרני. אורחי המלון היו מאוד צעירים, כנראה סטודנטים בחופשה מהקולג׳. קצת הזכיר לי את חווית הטיול של לפני הצבא בגיל 18. חסרון ענק – כל הצעירים האלה לא עוטים מסכות ונראה שהם לגמרי מתעלמים מהפנדמיק. אותנו זה מעצבן. (אנחנו תמיד עם מסכה ברחוב ובכל מקום שהוא לא חדר המלון / האוטו שלנו).
סושי לארוחת הערב כי הילדים ביקשו סושי שוב אחרי הסושי הסופר מוצלח מאתמול. היה נחמד, אבל לא טוב כמו הסושי בכרמל. מכונות כביסה במלון היו שדרוג רציני וסוף סוף יכולנו לכבס את מה שהתלכלך.

249 mi – מרחק הנסיעה ביום השישי. 7h 47m – הזמן שלקח לנו להגיע למלון בלוס אנג׳לס, קליפורניה.

יום שבת – יום מלא בלוס אנג'לס – שדרת הכוכבים אכזבה מאוד אחרי טיול בשכונה מאוד יוקרתית (זו שרואים ממנה את שלט הוליווד). אז בכלל לא יצאנו מהאוטו כי היה מגעיל מדיי בחוץ, קצת הרגשתי בעזה לרגעים. משם המשכנו לווניס ביץ' – אילת על סטרואידים – ומלא אנשים מוזרים שהתמקמו להם בסביבת החוף. ארוחת הצהריים שקנינו בחוף היתה מעולה ובשבילה היה שווה במיוחד להגיע לווניס (עוף בגריל, צ'יפס מתובל וסלט) שאכלנו בפארק קרוב. באותו הפארק פגשנו את המשפחה של טל – אלי, ליז והילדים (סמי וזואי) שגרים בקרבת מקום. שמחנו מאוד לפגוש משפחה (שלא פגשנו מעולם קודם). לא הספקנו לעשות קצת בטן גב בחוף בסופו של דבר, אבל לא נורא כי אחרי שחזרנו לסיאטל קראתי כתבה על כך שכרישי עמלץ שוחים בין הגולשים והמתרחצים בחופי קליפורניה. אז טוב שלא אכל אותנו כריש.

אילת או ווניס?
הוליווד לא זוהרת בכלל מקרוב

לא כל כך אהבנו את לוס אנג׳לס. היא גדולה מדיי, יותר מדיי פקקים והמונית מאוד. הדיסוננס שבין חיי הזהר של עשירי העיר להומלסים עשה לי רע ועצוב. (כן, זה קורה גם בסיאטל, אבל שם זה הרגיש לי כמו פער גדול בהרבה). וחם מדיי. אני אוהבת את הקרירות של סיאטל.

יום ראשון – מתחילים לחזור לסיאטל. קפיצה קטנה לסופר כשר דבר ראשון בבוקר כדי לקנות את כל האוכל הישראלי ויאללה מתחילים לחזור הביתה.

המילקי של תנובה לא מתחרה מספיק טוב במילקי שטראוס. ולא היה קוטג׳. אבל שיחקו אותה עם היולו ועם הפיתות הטריות והמושלמות.

נסענו כל הדרך על כביש 5 כדי להגיע הכי מהר שאפשר וויתרנו על ביקורים בפארקים (יוסמיטי וכו׳) כי היינו עייפים מדיי ורק רצינו כבר הביתה.
עצירה ראשונה ללילה במלון חמוד, חדש ונקי בסקרמנטו עם קליטת אינטרנט גרועה מאוד. גילי לא רוצה לחזור למלון הזה יותר אף פעם. (אז כנראה שלא נחזור שוב, לא נורא).

398 mi – מרחק הנסיעה ביום השמיני. 6h 11m – הזמן שלקח לנו להגיע לסקרמנטו, קליפורניה.

יום שני – נסענו את כל הדרך מסקרמנטו, קליפורניה ליוג'ין, אורגון. הנוף שהתחלף בדרך ממדבר ליערות ירוקים שימח אותנו מאוד, הבית הרגיש קרוב מתמיד. ביוג׳ין סגרנו מעגל כשלנו ב׳לה קינטה׳ שוב. לא היה לי לנו כח לצאת לחפש ארוחת ערב בחוץ, מזל שהיו לנו ערימות של אוכל שהבאנו מהבית ותוספות קנינו בדרך. הסתדרנו. ובאופן אירוני לחלוטין – דווקא בלילה האחרון כשפחות הזדקקנו – המקרר בחדר עבד מעולה ואפילו היה לו פריזר קטן שהקפיא מחדש את הקרחום. רק שהפעם בדרך חזרה לא היה לנו מה לקרר יותר. נו, מילא. ארוחת בוקר קלילה לדרך שימחה אותנו גם הפעם.

עדיין מדבר
הר שאסטה באורגון הזכיר לי את רייניר הוושינגטוני
הרים דמויי פירמידה באורגון
ואגם ירקרק בדרך

עשינו לפורטלנד שלום מחלון הרכב והמשכנו עד הבית בלי לעצור.

281 mi – מרחק הנסיעה ביום התשיעי. 4h 44m – הזמן שלקח לנו להגיע הביתה, לסיאטל.

היה טיול נהדר, למרות השעות הארוכות ברכב. בפעם הבאה שנצא לRoad trip נתכנן עצירות ארוכות יותר במקומות (יותר לילות בכל עצירה), כדי שנוכל באמת לטייל ולחוות ולא סתם לנסוע ממקום למקום באוטו. היה כיף, כיף שהיה. טוב לחזור הביתה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s