כמעט שנה וחצי שלא עשיתי יוגה. אחרי שנפרדתי מהסטודיו האהוב לטובת חופשת קיץ עם הילדים, לא חזרתי שוב לשיעורי היוגה. הקרירות של הסתיו עשתה את שלה והחשק ירד פלאים, בתחילה תרגלתי יוגה בבית ויש לי את כל התנאים המתאימים פלוס אביזרים, אבל אחרי כמה פעמים לבד בבית הבנתי שזה לא יקרה עוד. ואז, בתחילת השבוע ג׳סטין הציעה לי לנסות את הסטודיו אליו היא הולכת (גם היא חזרה להתאמן אחרי הפסקה, אם כי קצרה בהרבה מההפסקה שלי). וכך מצאתי את עצמי לובשת שוב את בגדי ההתעמלות ומזיעה את נשמתי כי הסטודיו מחומם כאילו הגעתי לגיהנום. אחרי כמה דקות של הסתגלות, גיליתי שהגיהנום לא כל כך נוראי כמו שחשבתי והחמימות היתה לי נעימה פתאום. השיעור הראשון אחרי הרבה זמן היה הרבה פחות קשה ממש שציפיתי, למרות הקצב המהיר של השיעור. ביום שאחרי הלכתי לשיעור נוסף – בעיקר כדי לבדוק אם עדיין סבבה לי. ובכן, עדיין סבבה לי. היום לא הלכתי לשיעור כי הייתי עסוקה בכל מיני דברים של בית ומחר כנראה שאלך שוב, כי ממש ממש מתחשק לי שוב. אני צריכה לבחון עוד קצת את העניין הזה של היוגה בחום הגיהנום, זה דווקא נחמד לי.

בחודש האחרון קרו המון דברים, עברנו את הלוואין שהיה משמח מאוד עבור הילדים – גילינו בתים מגניבים חדשים בשכונה שמקושטים ממש מושקע לחג ואספנו הרבה יותר מדיי ממתקים. הילדים הסכימו להפטר מרוב הממתקים (הישג מרשים בהחלט!) וטל לקח לחלק בעבודה את מה שהילדים הסכימו לתת. הסיבוב עם לורי ואליוט היה מוצלח באור היום ובחשכה לורי התחלפה עם ג׳ון והיה סיבוב הלוואין קר וכיפי מאוד. חזרנו הביתה קצת לפי 9, צחצוח שיניים ולישון.

השבוע לא הספקתי לפגוש את נגה לסיבוב הבוקר השבועי שלנו בגרין לייק, אז הנה כמה תמונות מסיבובים קודמים:

הלימודים בבית לבד מתקדמים לאט, כשיש המון הסחות דעת מסביב הקצב די איטי, אבל קיים. אני מתחילה לאהוב את התחום יותר ומקווה להתקדם בקצב קצת יותר מהיר בהמשך.

בשבוע הבא הילדים בחופש מבית הספר ולא עשינו תכניות לחופשה, כנראה שנשאר בסיאטל ונבלה עם חברים, לפעמים זה כל מה שצריך 🙂

סוף השבוע הולך להיות עמוס כל טוב, בדיוק כמו שאני אוהבת 🙂 שיהיה סופ״שׁ מהנה!