סוף השבוע היה ארוך מהרגיל בגלל יום חופש שקר כלשהו בבית הספר. אז ביום שישי בבוקר ארזנו את עצמנו ויצאנו לדרך סביב 10 בבוקר. לוויסלר (קנדה) הגענו בשעה 16:00, אחרי עצירה קצרה בדרך לארוחת צהריים. מעבר הגבול היה הכי קצר שהיה לנו אי פעם, הודות לכרטיס הנקסוס שהוצאנו מבעוד מועד. תשאול של דקה ללא תור בכלל ואנחנו בקנדה! הדרך לוויסלר קצת אחרי וונקובר היתה מדהימה, הראות היתה מצויינת והמפרץ שנגלה לפנינו עם כל האיים הקטנים היה יפהפה. לא יכולנו לעצור לצלם כי היינו בצד הלא נכון של הכביש וממילא נקודות התצפית שניתן לעצור בהן לא היו במקומות הנכונים.

אז הגענו למלון, עשינו צ׳ק אין ונכנסנו לדירה קטנה וסופר מפנקת. בדירה יש חדר שינה גדול להורים, 2 ספות נפתחות למיטה – אחת בסלון ואחת בחצי חדר קטן – שם הילדים ישנו יחד. מטבח מאובזר ופינת אוכל ל-6 אנשים השלימו את כל מה שהיינו צריכים לסוף השבוע. האח בסלון והיציאה למרפסת הקטנה בחוץ היו בונוס מהנה במיוחד. המלון הזה מתחרה רציני במלון המפנק שהיינו בו בווגאס 🙂 אחרי שמיקמנו את חפצינו בחדר, הלכנו לראות את המועדון עם חדר המשחקים שהילדים חיכו להגיע אליו מהרגע ששמעו שיש שם עמדות משחק של נינטנדו סוויץ׳.

ממש מחוץ למלון, יש גונדולות שמעלות גולשים אל ההר לעשות סקי בעונה, המיקום של המלון מצויין למטרה זו. רוב המלונות באזור הם כאלה, כיאה לאתר סקי, כמובן. 🙂

אחרי שהילדים שיחקו קצת בנינטנדו יצאנו לטבול בבריכה המחוממת (שהיתה קרה מדיי לטעמי אבל לילדים זה לא הפריע) ובג׳קוזי הלוהט, אני ביליתי את רוב זמני עם חצי גוף בתוך המים החמים בג׳קוזי, השילוב של המים החמים עם האויר הקר שבחוץ היה מעולה.

 

קצת אחרי 6 בערב, יצאנו מהמים והלכנו להתקלח בחדר ולהתארגן לארוחת ערב בחוץ. מצאנו מסעדת ראמן קטנה וחמודה במרחק של 3 דקות הליכה מהמלון. (בוויסלר יש המון מסעדות שוות בכל מיני רמות מחיר ואיכות, חלקן במרחק הליכה קצר וחלקן במרחק נסיעה של דקות ספורות). גילי כמובן לא רצתה לנסות שום דבר מהתפריט והתנהגה כיאה לכמעט מתבגרת שהיא עם שלל פרצופים כועסים. אחרי שהגיעו המנות שהזמנו היא טעמה והחליטה שטוב וביקשה מנה לעצמה. הראמן היה מאוד טעים 🙂 אחרי ארוחת הערב חזרנו לחדר להתכונן לשינה.

בשבת בבוקר קמנו לאט, התארגנו לאט והלכנו למועדון כי הילדים רצו לשחק בנינטנדו. בזמן שהילדים שיחקו בחדר המשחקים, טל ואני בילינו את זמננו מול האח בקריאת ספר.

סביב 12:00 החלטנו שהגיע הזמן לצאת להייק קצר. Whistler Train Wreck trail הוא מסלול קצר וחמוד. בכניסה למסלול חיכו לנו שלטי אזהרה נגד דובים כיאה לקנדים שמזהירים מכל סכנה (לא זוכרת שראיתי משהו דומה בוושינגטון, שגם בה יש המון דובים כמובן). 

המסלול עצמו חמוד מאוד. ראינו המון סוגי פטריות בדרך וזה העסיק את הילדים היטב עד שהגענו לאטרקציות המרכזיות – גשר תלוי (מעל נחל) וקרונות רכבת מעוכים ומלאים בגרפיטי מהתרסקות רכבת בשנות ה-50. עם השנים האתר הפך לאטרקציה גם בקרב רוכבי אופניים שבנו לעצמם מסלול מכשולים עם רמפות סביב הקרונות ההרוסים.

אחרי ההייק נסענו למרכז העניינים של עיירת הסקי, למרגלות הר Blackcomb נמצא מרכז העניינים הגדוש במסעדות, ברים, בתי קפה וחנויות לציוד סקי ואופניי דאון היל. כשאין שלג לגלוש עליו, מגיעים רוכבי דאון היל ויורדים את ההרים עם אופניים.

אחרי שיטוט קצר בחנויות, התפעלות מהציורים היפים בגלריות וגיא שליטף את כל הכלבים שראה בדרך, החלטנו לחזור למלון. בכניסה לאזור של המלון שלנו עצרנו לרגע לקנות דונאטס באחד הסניפים של Tim Hortons. טל והילדים נהנו מהדונאטס שלהם, לי הספיק ביס אחד כדי להבין שזה פיכס ולא שווה טעימה נוספת. טוב, מה כבר אפשר לצפות מרשת מזון מהיר שמוכרת דברים נוספים שהם לא דונאטס?! בקיצור, לא ממליצה בכלל. חבל שלא היה קריספי קרים.

בחזרה במלון, הילדים רצו לשחק בחדר המשחקים וחצי שעה אחר כך השתכשכנו כולנו בבריכה ובג׳קוזי החמים. סביב 17:30 הבטן שלי התחילה לקרקר ולקראת 18:00 יצאנו כולנו מהמים, הלכנו לחדר להתקלח וחיפשנו איפה לאכול. המקום שמצאנו היה סגור עקב חתונה ונאמר לנו שמחוץ לעונה (כלומר לא בקיץ או בחורף) המקום סגור לארועים פרטיים בלבד. בסוף מצאנו את עצמנו בפיצריה חביבה ומעט מתאמצת. סלט החסה היה מאוד מאכזב, מזל שהפיצה היתה טעימה. אחרי ארוחת הערב חזרנו למלון לשוקו חם עם קצפת מול האח ולישון.

בבוקר שאחרי הילדים שוב רצו למועדון לשחק בנינטנדו, בזמן שטל ואני ארגנו את הדברים שלנו לקראת החזרה הביתה. אחרי ארוחת בוקר בחדר, יצאנו לדרך לקראת 11:00. נסענו כ-7 דקות צפונה והגענו ל Olympic plaza להצטלם עם סמל האולימפיאדה 🙂 לפני 9 שנים התקיימה שם אולימפיאדת החורף.

אחרי שהילדים שיחקו קצת במגרש המשחקים שליד (וגילי נפלה מהקרוסלה וחטפה מכה די רצינית בגב), חזרנו לאוטו והתחלנו לנסוע לכיוון וונקובר.

כעבור כשעתיים הגענו לשוק האוכל בגרנדוויל וכעבור שעה (ובטן מלאה באוכל טעים) חזרנו לאוטו והתחלנו את המסע חזרה הביתה לסיאטל. בדרך נשנשנו מקרונים שרכשנו בשוק, רק בשביל הדוכן הזה שווה להגיע לשם – הם מכינים את המקרונים הכי טעימים שיש! (ואני בכלל לא אוהבת מקרונים. לא מקרונים במקומות אחרים לפחות). במעבר הגבול השלטים התריעו על המתנה של בין 60-70 דקות(!) שוב כרטיסי הנקסוס הצילו אותנו מהמתנה מיותרת ועברנו תוך דקה וללא תור בכלל. תענוג!

הביתה הגענו בשעה 17:45. זה היה טיול משפחתי מוצלח מאוד ונחנו המון, בדיוק מה שהיינו צריכים 🙂