רגע, אמרתי חופשה? טוב באמת נחנו בין מפגש למפגש (חוץ מבסופ״שים בהם לא היה לנו רגע מנוחה). אז הביקור בישראל היה מהמם, ממש. היינו המומים מכמות הבניינים החדשים שצמחו באזור גוש דן וגם קצת בשוק מאיך הילדים של כולם גדלו 🙂

הגענו לנתב״ג בערבו של יום חמישי, אחרי מיליון שעות טיסה (בלי להגזים) סביב השעה 17:00. בזמן שכולם לבשו מעילים כי נעשה להם קר כשהשמש שקעה, אנחנו ויתרנו על ללבוש את שלנו, כי התרגלנו לטמפרטורות נמוכות בהרבה. יש יתרונות לקור החורפי של סיאטל 🙂 באולם הנכנסים אמא שלי ואבי עשו לנו הפתעה כשחיכו לנו עם מתנות קטנות לילדים וחיבוקים לכולם, פייר – התרגשתי. טל זירז את כולנו לצאת מהשדה ולפגוש את אבא שלו שחיכה לנו בחוץ, אז נאלצתי להפרד מאמא ואבי בזריזות וללכת להעמיס את המזוודות והילדים לאוטו. הילדים שמחו מאוד לפגוש 3 בני משפחה כבר בשדה התעופה 🙂

היומיים הבאים התערבבו היטב עם לילות לבנים (וקצת רוח סערה שהגיעה לבקר), בילינו את רוב זמננו ברביצה על הספה בסלון תוך ניסיון להבין איזה יום יהיה היום בזמן שצפינו בשמש הזורחת. השוק הבא היה ביום שישי – כאשר יצאתי מהבית במטרה לקנות קצת מזון לשבת בסופרמרקט הקרוב לבית של סבא-סבתא (ההורים של טל, שאירחו אותנו מאוד יפה במשך כל שהותנו בישראל). לא כל כך שמתי לב לזמן וטיילתי קצת בקניון לפני הכניסה לסופר וכך יצא שלסופר נכנסתי בשעה 13:55, השומר ראה את העיגולים השחורים סביב העיניים, ריחם עליי ונתן לי להכנס פנימה. לזה שניסה להכנס אחרי לא הותר להכנס. אופס. אספתי מוצרים בזריזות לסל ויצאתי מהטירוף של סופרמרקט בישראל ביום שישי לפני סגירה די מהר. זו היתה בהחלט חוויה, כזו שממש לא התגעגעתי אליה. אל דאגה, בהמשך הביקור חווית הסופר השתפרה פלאים, בעיקר כשנסעתי רק עם טל בשעות הלילה אחרי שהילדים הלכו לישון 🙂

ֿעם כל יום שעבר הג׳ט לג היה פחות קשה עד שנעלם לחלוטין. היה ממש כיף לפגוש את כל מי שבא לפגוש אותנו, וגם את אלה שנסענו לפגוש במיוחד 🙂 כמובן שלא הצלחנו לפגוש את כל מי שרצינו וזכינו לשלל תלונות על כך שלא הספקנו. שבועיים וחצי זה כנראה לא מספיק כדי לפגוש את כולם, אבל מספיק בהחלט כדי שנרצה לחזור כבר הביתה, לסיאטל 🙂

גילי נהנתה מאוד מהביקור, גם לגיא היה כיף רוב הזמן. לקראת הסוף גיא ביקש כבר לחזור הביתה כי הוא התגעגע ל-XBox שלו. Boys and their toys…

מעבר לאנשים שלא הספקנו לפגוש, בכלל לא הספקתי לאכול את כל המאכלים שתכננתי לטעום, לא דגמתי מספיק מסעדות ולצערי למרות הבייביסיטר המושלם שהוצע לנו, לא השתמשנו מספיק בשירותי סבתא-סבא כי הייתי עייפה. (דגש על הייתי, טל ניסה לשדל אותי לצאת כמעט כל ערב). ג׳ט לג עם ילדים זה לא קל.

הצפיפות בת״א הורגשה מאוד בכל שעות היום. לא משנה באיזו שעה יצאנו מהבית ולאן נסענו – תמיד נתקענו בפקק כלשהו. נראה שמצב הכבישים במרכז הארץ רק מדרדר (גם בדרך לחיפה היה עמוס). על הכבישים היה ממש לא כיף. כולם מזגזגים ובקושי מאותתים וכמות ה״כמעט תאונה״ שפגשנו בדרך היתה אסטרונומית, לזה ממש לא התגעגעתי. כשרק הגענו לסיאטל פחדתי לנהוג, פניות שמאלה נראו לי מאיימות והכל היה שונה ומוזר ומפחיד. עכשיו כשהתרגלתי, הנהיגה בסיאטל מרגישה בטוחה בהרבה מישראל, הכל כאן יותר רגוע ואנשים באופן כללי פחות לחוצים.

אז בין מפגש אצל חברים או משפחה ואוכל טעים שכולם האכילו אותנו, אכלנו קצת בחוץ. הכי התגעגעתי לסביח פרישמן ברמת החיל, היה מעולה כמו שזכרתי!

בוקר אחד לקחתי את הילדים ל״סקיי ג׳אמפ״ בנמל ת״א. רוב הזמן שטח הטרמפולינות היה ריק לחלוטין, חוץ מ-3 ילדים נוספים שהסתובבו במתחם היינו לבד. היה מאוד מוצלח 🙂 (בניגוד לאחה״צ אחד שניסינו להכנס אבל היה עמוס בשל ימי הולדת שנחגגו במקום). מיותר לציין שגילי וגיא נהנו מאוד 🙂

ערב אחד ניצלנו את הבייביסיטר אחרי שהילדים הלכו לישון וקפצנו לסופר כדי לקנות מצרכים לארוחת שבת עם החברים שהזמנו, הכנתי ג׳חנון בסיר ענק שקניתי מראש בשוק הכרמל (לא היה פשוט למצוא סיר ענק, אבל איכשהו הצלחתי). אז אחרי הסופר היינו רעבים וקפצנו לפיצה עגבניה – הפיצה האהובה עלינו בישראל. היה טעים מאוד. (ועכשיו מתחשק לי שוב).

באחד הערבים האחרונים שלנו היינו רעבים ולא התחשק לי להכין שום דבר לאכול בבית, אז אחרי שהילדים נרדמו יצאנו לטיול בעיר לחפש את הקראפצ׳יו בר. מסתבר שהוא נסגר ובמקומו צמחה מסעדה חדשה. ויתרנו על החדשה והחלטנו לנסות את ״אמורה מיו״. עברו המון שנים מאז הפעם האחרונה שביקרנו שם. היה טעים, אבל משום מה זכרתי שפעם היה טעים יותר… או שהטעם שלי השתנה, או שהמסעדה פחות טובה מפעם. לא יודעת… לפחות יצאנו שבעים 🙂

מכל האוכל שאכלנו בחוץ (ונהנינו מאוד מרובו) – הכי טעים היה לאכול אצל אמא ❤ (לא פחות כיף – לקחת קופסאות של אוכל מוכן מאמא).

גם ה״על האש״ אצל אחי היה מעולה 🙂

ישראל היתה טובה אלינו, אפילו לא היתה מלחמה כשהגענו 🙂 מחכה לביקור הבא… (פחות מחכה לג׳ט לג, בעיקר בחזור – היה קשה).