שלג ראשון לעונה

ב

מאז שאורי נפל, צצו ועלו כל מיני חרדות ישנות שלא נתנו לי מנוח. היו חודשיים לא קלים. מעולם לא חוויתי אובדן כל כך קרוב קודם (למרות שאיבדתי 2 סבים וסבתא אחת ואפילו כמה חברים בדרך, אבל אף אחד מהם לא היה כל כך קרוב וגם לא היו לי ילדים משלי עדיין, זה כנראה ממש משפיע. את הסבא הראשון שדווקא כן היה קרוב, איבדתי כשהייתי בת 6. סבא וסבתא מצד אבא הלכו לעולמם כשהייתי סביב גיל 14 אבל הם לא ממש הכירו אותי ואני לא ממש הכרתי אותם כך שזה לא השפיע עליי כלל). מאז שאורי נפל, לא כל כך רציתי לצאת מהבית, לטייל בטבע בכלל לא בא בחשבון מבחינתי ובאופן כללי הרגשתי שהכל חסר משמעות ושכל הנופים היפים של וושינגטון לא שווים כלום כשאורי איננו. לאט לאט הכאב נחלש, הוא עדיין שם והעצב לא באמת עוזב, אבל החיים חזקים מהכל וחייבים להמשיך הלאה.

בשבת הגר הזמינה אותנו לחגוג איתה יום הולדת, היה נחמד וכיף ובכלל לא חשבתי שלקחת את הילדים איתי לפאב (באמצע היום) זו בכלל אופציה. מסתבר שזה אפשרי 🙂 פגשתי מעט פרצופים מוכרים (טל פגש קצת יותר פרצופים מוכרים ממני) ולא מעט פרצופים חדשים. לקראת העזיבה שלנו את המקום, חברים שרק הכרתי הציעו לנו להצטרף אליהם לטיול בשלג ביום ראשון, קפצתי על ההצעה בשמחה ולאחר לילה של חששות, יצאנו בבוקר לדרך לאזור סנוקוומי פס. הגענו לאחר כשעת נסיעה אחת לפארק חביב בשם Gold creek pond, שם קיבל את פנינו שלג שהספיק להתקשות על הקרקע ולכן היה קשה לעשות מלחמות שלג, אבל הילדים נהנו בכל מקרה 🙂 הם רצו והשתוללו וכל החששות מכך שלא יהנו בטיול התפוגגו ברגע שיצאנו מהאוטו 🙂 אמנם הם היו הילדים היחידים בטיול ובכל זאת זה לא הפריע להם, כי השלג היה אטרקציה מעולה. היה ממש כיף לצאת מהבית להתאוורר קצת וציוד השלג שאספנו מאז החורף שעבר היה מוצלח מאוד, חבל רק שהשארנו את כפפות השלג של הילדים באוטו, הכפפות הרגילות שלקחנו נרטבו די מהר. לקחנו איתנו גם מזחלות אבל אחרי המסלול החברים הזמינו אותנו לאכול איתם ארוחת צהריים במסעדה סינית בבלוויו אז ויתרנו על המזחלות לפעם הזו. אולי בשבוע הבא נסע במיוחד לגלוש בשלג, בתקווה שיהיה שלג חדש ורך.

IMG_20171119_101018
בדרך לנרניה, לא ביקרנו מאז החורף שעבר…

IMG_20171119_105416

IMG_20171119_110235

IMG_20171119_115130

IMG_20171119_120207

IMG_20171119_120204-EFFECTS-EFFECTS

הארוחה במסעדה הסינית בבלוויו היתה מאוד משעשעת, המלצרים היו נורא שוקיסטים, דבר אשר הצחיק אותנו מאוד. האוכל היה טעים, אם כי גיא לא הסכים לטעום כלום והדבר היחיד שהוא כן היה אוכל בטוח, אזל מהמלאי. (אטריות אורז במרק עוף). ממש ליד המסעדה הסינית צד את עיני שלט "סופרמרקט אירופאי", בזמן שחיכינו לתורנו במסעדה הייתי חייבת להכנס רגע ולבדוק מה קורה שם. יכולתי כבר ממש להרגיש את הטעם של שוקולד מילקה עם נגיעות קינדר עוד לפני שנכנסתי לחנות. כמובן שיצאתי משם עם מלאי שוקולדים טעימים לתקופה הקרובה, וגם בישקוטי שלא קל למצוא בשום סופר אמריקאי רגיל. הרבה זמן לא הכנתי טירמיסו…

IMG_20171119_133600.jpg

ליד הסופר המזרח אירופאי, היתה מכולת מקסיקנית קטנה ומצדו השני של הסופר האירופאי היתה מכולת ערבית קטנה. הצצנו בשתיהן אבל הסופר המרכזי היה הרבה יותר שווה. אני תמיד שמחה לגלות סופרמרקטים אחרים בנוף האמריקאי.

בעודנו יושבים במסעדה, שחר ונגה הזמינו אותנו אליהם הביתה, נענינו להזמנה בשמחה ונסענו מבלוויו הישר אל ביתם החמים והנעים בסיאטל. תמיד כיף לפגוש אותם ולבלות יחד, אנחנו צריכים להפגש יותר. 🙂

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s