קנדה

ב

לכבוד חגיגות השנה שלנו בארה"ב, החלטנו לצאת מגבולות ארה"ב ולטייל בקנדה. שנה שלמה במקום אחד זה יותר מדיי בשבילנו 😉

אז ארזנו במזוודה את כל הדברים החשובים ועוד קצת ויצאנו לדרך בשבת בבוקר (אחרי שוידאנו שהבית נקי לכבוד חברים שלנו שבאו להתארח לסופ"ש – בזמן שמשפצים את הבית שלהם).

הדרך היתה ארוכה ומייגעת, במקום 3 שעות נסיעה (לא כולל עצירות לארוחת צהריים, דלק והתרעננות) נתקענו על הכביש כ 4.5 שעות, כי היו פקקים בדרך בתוך סיאטל. נפל עמוד חשמל בבוקר שחסם כמה רחובות בעיר כולל חלק נרחב ב I5, בדרך לכביש החסום בצפון סיאטל הספקנו לראות בניין מגורים מפונה מתושביו בשל התראת אש – כולל כבאיות שנוהרות למקום וצלצול שמבקש מכולם להתפנות. לא נצפה עשן. וכל זה בשעה 10:30 בבוקר. כיף. קיווינו נורא שהמשך היום ישתפר, אבל אז התחיל לרדת גשם.

IMG_20170422_103625.jpg
לא נעים לראות כביש חסום

עצרנו בתחנה הראשונה אחרי דרך ארוכה ומייגעת – ב פסטיבל הטוליפים ב Mount Vernon אבל בשל הגשם שירד ומזג האויר האפור והקודר, החלטנו לוותר על הטוליפים ולהמשיך לוונקובר, אחרי שיטוט קצר בין דוכני הפסטיבל. עצירה קטנה לארוחת צהריים בדניז' וממשיכים הלאה. (התפריט שודרג ועכשיו מגישים גם פנקייק עם קרם וניל ותותים, מעולה!).

שאר הדרך לוונקובר עברה סבבה. הגענו למעבר הגבול קצת לפני 16:00, חיכינו בערך 10 דקות כי היה תור קצר של מכוניות לפנינו ועברנו את הגבול בקלות אחרי תשאול קליל והצגת דרכונים. זהו, אנחנו בקנדה!

IMG_20170422_160334 (1)
היוש קנדה!

בסביבות 17:30 קיבלנו סוף סוף את המפתח לחדר במלון. בינתיים זה המלון הכי דוחה שביקרנו בו מאז שהגענו לסיאטל, אבל המיקום היה מושלם והנוף משגע 🙂 אפילו היה מטבח קטן, שהיה נקודת אור נוספת בחווית המלון הכוללת. אנחנו לא ממש יכולים להתלונן על הגועל, כי שילמנו ממש מעט ביחס למיקום המרכזי בוונקובר.

אחרי שהתמקמנו ונחנו קצת, הגיע הזמן לחפש ארוחת ערב. קפצנו לסייפוואי קרוב והצטיידנו במצרכים לארוחת ערב וארוחת בוקר. חשבנו שהיום הזה לא יכול להיות יותר גרוע, אבל איכשהו הצלחנו להתעלות על תלאות היום עם ארוחת ערב גרועה בהחלט. לפחות לא הלכנו לישון רעבים…

IMG_20170422_185610
צועדים לסייפואיי

ביום ראשון בבוקר החלטנו לבקר באקווריום המקומי, חברים שלנו ויתרו ונסעו לפארק ויקטוריה במקום. באותו הבוקר היה מרתון שחסם כמעט את כל הכבישים שמובילים לאקווריום (שנמצא בלבו של פארק סטנלי) והיה ממש ממש קשה להגיע. המרתון התחיל בשעה 6:30 והיה אמור להסתיים בשעה 10:00, אבל זה לא קרה.

LIR_6945
פסלים קריפיים מתחת למלון שלנו, גילי וגיא פחדו מהם מאוד
LIR_6947
אופניים להשכרה כמעט כמו בתל אביב!

בוונקובר קל יותר להתנייד באופניים מאשר בסיאטל, כי אין הרים וגבעות שאורבים בכל פינה. העיר שטוחה יחסית ומאוד נגישה לאופניים. וונקובר מהממת בסה"כ.

LIR_6949
רצים רצים רצים
LIR_6963
יום ראשון בבוקר – באופק סטנלי פארק ומימין מרתון.

בילנו בערך שעה על הכביש בניסיון להגיע לאקווריום (במקום כ-7 דק'), כמעט התייאשנו עד שבסופו של דבר הצלחנו למצוא את הכביש היחיד שהיה פנוי לכיוון הפארק. באקווריום היה מגניב. הילדים התלהבו מהחיות הימיות שהם לא רגילים לראות וגילי נהנתה במיוחד ללטף חתולי ים. יכולנו ללכת לאקווריום ברגל (מרחק של כחצי שעה הליכה מהמלון), אבל פחדנו שהילדים יתעייפו מדיי בחזור.

קצת ממה שראינו באקווריום במצגת:

מצגת זאת דורשת JavaScript.

אחרי האקווריום החזרנו את האוטו לחניון (הזוועתי) במלון והלכנו ברגל למקדונלד'ס לאכול ארוחת צהריים. מול מקדונלד'ס היתה מאפיה אירופאית מעולה – בה קנינו קינוחים ולחם לבן עם טעם של חלת שישי ישראלית – כזו פושטית שמוכרים בכל סופר, איזה כיף להזכר בטעם! צריכה למצוא מאפיה מקומית בסיאטל שמכינה לחמים דומים, או לחילופין למצוא מתכון לחלה זהה ברשת.

ביציאה מהמאפיה התחיל לרדת גשם, אז במקום ללכת למגרש המשחקים שראינו בדרך כמתוכנן, החלטנו לחזור למלון. בדרך עברנו ליד זירת החלקה על הקרח שלא היתה פעילה ועשתה לי עצוב בלב (לא נעים לראות קרח סגור) ואז גילינו שהיא בעצם בתוך מבנה של מרכז קהילתי וזה שימח אותי ממש 🙂 הייתי צריכה להוולד בקנדה, איזה פספוס שלא היתה לי זירת החלקה על הקרח בשכונה כשהייתי ילדה :-p

מאחורי המרכז הקהילתי יש בית ספר – חטיבת ביניים. אני מניחה שמגרש ההחלקה (הענק!) שימש את בית הספר בעבר ובטח ישמש עוד בעתיד (נראה שמשפצים שם, אבל לא סגורה על זה).

אחרי מנוחה קצרה במלון, החלטנו לבקר שוב בסטנלי פארק, הפעם עם החברים. הגשם שירד קצת ביאס ובמקום לטייל קצת ברגל בפארק המקסים, את רוב הטיול עשינו באוטו. הקפנו את הפארק לפחות 5 פעמים באותו היום 🙂 עצרנו ברוב נק' התצפית שבפארק וברובן יצאנו מהאוטו בתורות, כי גיא נרדם באוטו ומישהו היה צריך להשאר לשמור עליו. אחרי שגיא התעורר ויצא מהאוטו בעצמו, התנדבתי להשאר לשמור על האוטו, כי הגשם בחוץ ביאס והיה לי קר מדיי.

LIR_7124
עמודי טוטם בפארק

למודי ניסיון מהערב הקודם, החלטנו לאכול את ארוחת הערב שלנו במסעדה. חיפשנו מסעדה במרחק הליכה קצר והגענו לאחת שהיתה מדורגת במעל 4 כוכבים. כשהגענו אליה גילינו שהיא יוקרתית מדיי בשבילנו, אז המשכנו כמה צעדים קדימה למסעדת Pho משפחתית. השירות היה נהדר, האוכל היה טעים והילדים טרפו הכל בהנאה. סוף סוף ארוחה מוצלחת ואפילו לא קרעו אותנו במחיר :-).

ביום האחרון בוונקובר – יום שני – מזג האויר התבהר מעט, הגשם פסק והיה יום נפלא לטיול בחוץ, אז נסענו לגשר קפילנו המפורסם. האתר מסודר בצורה נפלאה בתוך היער, העברנו שם מעל שעתיים של טיול וזו היתה האטרקציה הכי כיפית בוונקובר. היה יום מעולה!

LIR_7271

LIR_7206

מקפילנו נסענו לאכול ארוחת צהריים במסעדה טורקית, האוכל היה טעים ומשביע.

מעבר הגבול חזרה לארה"ב הלחיץ אותנו נורא, כי בכל זאת אנחנו כאן עם ויזת עבודה ולא עם גרין קארד או אזרחות. אבל למרות כל החששות המעבר היה חלק. השוטר במעבר שאל אותנו כמה שאלות, ביקש לראות דרכונים ולא התעניין במסמכי הויזה שהיו מוכנים למקרה שיבקש להציץ. זהו, חזרנו לארה"ב!

בדרך חזרה הביתה לא היו פקקים, עצרנו באמצע הדרך לגלידה במקדונלד'ס ומשם המשכנו לנסוע עוד כשעה וחצי עד הבית. שמחנו לקבל בחזרה בית נקי ומתנה מהממת שהחברים השאירו לנו בדירה 🙂

הבוקר היה קשה לכולנו לחזור לשגרה, חבל שאי אפשר רק לטייל כל הזמן…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s