זה הפסח השני שלנו כאן. בשנה שעברה הגענו 5 ימים לפני ליל הסדר, היינו קצת בשוק ובקושי מצאנו את עצמינו ובכל זאת הצלחנו לחגוג פסח בקטנה עם מרק וקניידלך 🙂 (לא מצאנו מצות בסופר הקרוב כי גרנו בדאון טאון – היום אנחנו כבר יודעים באיזה סופר נמצא אגף הכשל"פ המוצלח ביותר :-))

אז הזמנו את החברים האהובים שלנו לסדר פסח, הילדים שיחקו והשתוללו וחיכו בקוצר רוח שניתן להם לחפש את האפיקומן. לגילי היה קצת קשה כשלא מצאה וכשהפסקנו את החיפוש באמצע כדי לאכול – אבל זה לא סדר פסח כהלכתו בלי איזה טנטרום קטן.

היה חג כיפי במיוחד, למרות המרחק הרב מהמשפחה.

מה שכיף בלעשות פסח לבד הוא שאנחנו מנהלים את הסדר. אין דודה שתצעק עלינו לא לנשנש מהסלטים בזמן שקוראים את ההגדה ובכלל אין הכרח לקרוא את כל ההגדה. וכך יצא שקראנו את ההגדה במהירות טיל, הילדים לא ממש שיתפו פעולה עם השירים (ומזה טיפה התבאסתי) כי למצוא את האפיקומן היה חשוב בהרבה 🙂 אז פסחנו על רוב השירים וקדימה אוכל! היה המון אוכל טעים שגרם לנו להתגלגל מהשולחן בסיום הארוחה הישר לספה. בקושי היה לי מקום לקינוח. איזה כיף היה! 🙂

ביום שאחרי הסדר הוזמנו לבית חב"ד לארוחת צהריים חגיגית, היה טעים כמו תמיד 🙂 מזג האויר היה מקסים, הילדים שיחקו יחד בחצר הבית והיה ממש כיף. (כמובן שהוזמנו על ידם לסדר פסח, אבל העדפנו לוותר ולחגוג לבד עם חברים קרובים).

היום אפור וגשום, מבלים את הבוקר בבית עם השכן ההודי שלנו (יש לגילי חבר חדש שבא לגור בבנין לפני כ-3 שבועות, הוא בגילה ולומד בבית הספר שלה והם משחקים ממש יפה יחד – לרוב).