בשישי האחרון המשכנו עם מסורת הכנסת האורחים\התארחות שישי החדשה שלנו – לאחר הפסקה של שישי אחד – הזמנו לביתנו הקט משפחה חדשה שעברה לגור בשכונה, למרות שהבן שלהם גדול מגילי בכ-6 שנים, הם הצליחו למצוא שפה משותפת בכל זאת 🙂 תמיד כיף להכיר אנשים חדשים, בעיקר כאלה שגרים בשכונה ואפשר להפגש איתם לעתים תכופות. מקווה שנפגש שוב בקרוב.

בשבת היו כמה אירועים מגניבים בשכונה שלנו, אנחנו השתתפנו רק בחלק קטן כי קמנו מאוחר מדיי, התארגנו לאט מדיי ויצאנו מהבית רק לקראת הצהריים. (חייבים להפסיק עם כל המנוחה הזו בשבת, Winter is coming! הקיץ ייגמר לנו ככה מהר מדיי ובחורף יש פחות אירועים בחוץ. הפעילויות בחוץ תתחלפנה בפעילויות במקומות סגורים).

הילדים מאוד נהנו מהמתנפחים ומחלוקת המתנות החינמיות 🙂 מצד אחד זה ממש נחמד שחילקו כל מיני שטויות לילדים, מצד שני – למה לשים קערות עם סוכריות על מקל שנגישות לילדים בכל מקום? היה קשה לשכנע את גיא לוותר על הסוכריה שלקח מהקערה ללא הסכמתי, בסופו של דבר הצלחתי במשימה ובדרך חזרה הביתה הוא זרק את הסוכריה לפח בעצמו, מבלי שתזל דמעה אחת על לחיו!

מאוחר יותר באותו היום, הזמנו את השכנים לשעבר שלנו לארוחת ערב שהתחלפה באירוח שלנו אצלם בסופו של דבר. היה כיף כתמיד, חזרנו הביתה עייפים ומרוצים מיום מלא פעילות וחברים 🙂

ביום ראשון יצאנו מהעיר, הכי רחוק שנסענו עד כה יחד. הגענו לסממיש – קנינו ממשפחה שחוזרת לארץ כמה מוצרי חשמל קטנים למטבח, כי צריך. (אני תוהה מתי נסיים כבר עם כל הקניות, די נמאס לי מזה כבר). אז עכשיו יש לנו בלנדר מעולה ממש ואפשר להכין בעזרתו אחלה שייקים 🙂 אחרי שקיבלנו כמה עצות שימושיות על איך כדאי לחיות באמריקה מהזוג הנחמד, נסענו לאכול ארוחת צהריים ב Red Robin, במילה אחת – אכזבה! ההמבורגר שלהם רחוק מלהיות גורמה כדברי הסלוגן שלהם, יותר קרוב למקדונלד'ס האמת. אני בכלל לא בטוחה שהם מכינים את ההמבורגר במקום, זה לגמרי הרגיש כמו קציצה מעובדת לעייפה. השירות היה טוב בסה"כ, המסעדה מעוצבת מגניב והאוירה סבבה לגמרי, אבל האוכל – פחות. זה גורם לי להתגעגע יותר לאוכל בארץ, חולמת על המבורגר במוזס\בלאק\אגאדיר… תוהה אם אי פעם תהיה לי כאן חוויה קולינרית דומה לאוכל הטעים בישראל. לשם כנראה לא נחזור.

אחרי הארוחה תכננו לטייל קצת בסביבה, אבל הילדים רצו גינה אז נסענו לגינת משחקים חביבה באיסקווה. הרחוב הראשי של העיר נראה כאילו שימרו את המראה המקורי שלו מאז ימי המערב הפרוע, בערך. זה בהחלט מרשים 🙂 עדיין לא ברור לי איך אפשר לקרוא לפרבר שכזה עיר. הילדים נהנו מאוד בגינה, גילי מצאה חבר נחמד שרץ אחריה לכל מקום, היא נהנתה מתשומת הלב ואנחנו נהננו ממנוחה קלה. גיא נורא התלהב מתחנת הרכבת שליד, הוא נורא רצה לצאת לטיול ברכבת, אולי בפעם הבאה.

אחרי הגינה החלטנו לבדוק את קוסקו. אנחנו כאן קרוב ל-3 חודשים ועדיין לא דגמנו את קוסקו! לא תקין. אז נסענו לקוסקו באיסקווה, התור לשירות הלקוחות היה ארוך מדיי (כדי להכנס ולקנות בקוסקו חייבים כרטיס מועדון בתשלום) אז החלטנו לנסות את קוסקו שבדרום סיאטל (הסניף הכי קרוב אלינו הביתה, רק כ-20 דק' נסיעה מאיתנו). בדרך לשם רכבת משא מאוד מאוד ארוכה חסמה לנו את הדרך במס' צמתים, איכשהו הצלחנו להגיע בכל זאת אחרי כמה סיבובים באוטו. הגענו לקוסקו, אשת שירות נחמדה מאוד (אמריקאית חמודה שדוברת עברית שוטפת ויש לה משפחה בארץ) הנפיקה לנו כרטיסי מועדון ואז נכנסנו לקוסקו – יש שם הכל ובענק, זה מטורף. קנינו מלא, אולי קצת יותר מדיי… אבל ככה זה בקוסקו כנראה. סוף סוף יש לנו שואב אבק! והמקרר מלא בפירות שיספיקו לשבועיים בערך (בתקווה שלא יתקלקלו קודם) ויש לנו אספקת נייר טואלט לשנה וסכיני גילוח לשנתיים וחצי. אני לא בטוחה אם אני אוהבת את קוסקו או לא, צריכה לקנות שם עוד קצת כדי לדעת יותר טוב 😛 (מחסן בגודל של הדירה שלנו לא יזיק).

לפעמים נדמה שבאנו לגור בסיאטל רק כדי לעשות קניות בסופר. בישראל לא ביליתי כל כך הרבה בסופר מאז ההריון של גילי… מתגעגעת לשליח עד הבית של שופרסל ישיר. אבל היי – בישראל אין קוסקו 😉 (גם כאן יש משלוחים, בטח אדגום אותם בחורף, כשיהיה קר ורטוב ולא יתחשק לי לצאת מהבית).

ביום שני יצאנו לסיבוב אחרון באוטו השכור, לפני שטל החזיר אותו לחברת ההשכרה הבוקר. עשינו פיקניק בפארק בשכונה קרובה והיה נחמד מאוד. עכשיו אנחנו נטולי מכונית שוב, מקווה שבקרוב יהיה לנו אוטו משלנו 🙂