סוף השבוע האחרון היה ארוך מהרגיל (התחיל בשבת ונגמר היום), היינו עצלנים מדיי לטייל רחוק, אז ביקרנו באתרים קרובים שלא היינו בהם עדיין. בשבת נסענו ל- Gas works park, שנמצא בצד הצפוני של לייק יוניון. יש משם אחלה נוף לדאון טאון – מים, מדשאות ענקיות (מלאות בקקי של כלבים \ ברווזים, פיכס!) ומלא סירות באגם 🙂 בכניסה לפארק נמצא מפעל גז ישן ולא פעיל, גיא וגילי התלהבו מאוד מהמכונות הגדולות החשופות וטל ואני התרשמנו מהטבע שהשתלט על המבנים הישנים. הילדים מיצו את החוויה די מהר ומשם נסענו למגרש משחקים בבית ספר קרוב.

ביום ראשון טל הציע שנסע ל- Ballard Locks, לצפות בסירות עוברות מהאגמים לכיוון האוקיינוס ולהיפך. כיוון שגובה פני הים שונה מגובה המים באגמים, הקימו את האתר הזה כדי לאפשר מעבר חלק של סירות מנקודה לנקודה. בכל תעלה יש שני שערים, כשסירה מעוניינת לעבור מצד לצד היא נכנסת לתעלה כאשר שער אחד כבר סגור והשער השני נסגר אחרי כניסת הסירה לתעלה, לאחר סגירת השער השני ממלאים\מרוקנים את המים, בהתאם לכיוון השיט בכדי להגיע למפלס הרצוי. זו אטרקציה ממש נחמדה 🙂

מתחת לתעלות יש נקודת תצפית לסלמונים השוחים במעלה הזרם, לא היו המון אבל גיא התלהב מאוד מהדגים שכן עברו שם 🙂 ראינו גם כלב ים שוחה להנאתו בעקבות הסלמונים ומלא שחפים שחגו מעל וצדו את ארוחת הצהריים שלהם.

יום שני היה יום מנוחה עצל, לא עשינו תכניות לטייל בשום מקום כי לא התחשק לנו לזוז יותר מדיי. אחה"צ הלכנו עם הילדים לגינה וגילי יצאה לסיבוב ראשון באופניים הישנים החדשים שלה. (קיבלנו אופניים במתנה בקבוצת Buy Nothing השכונתית – לכל שכונה יש קבוצת פייסבוק בה אנשים נותנים במתנה חפצים\מאכלים שהם לא צריכים ואפשר גם לבקש דברים שחסר לך, כי מי יודע – אולי למישהו יש משהו שאתה צריך שסתם מעלה אבק בגראז'… האופניים היו מיועדים לגיא במקור, אבל כשאספנו אותם גילינו שהם גדולים מדיי בשבילו אבל מתאימים בול לגילי). עכשיו נותר לנו למצוא אופניים לגיא ואנחנו מסודרים 🙂

אחרי הגינה קפצנו לקניה קטנה בסופר, שהסתכמה בקניה גדולה מהצפוי – כי יום העצמאות וצריך לחגוג, אז קנינו יותר מדיי חטיפים וממתקים, לפחות רוב הג'אנק היה במבצע. בערב, בזמן שהשכבתי את הילדים לישון התחילו הזיקוקים, לצערי לא הצלחתי לראות שום דבר מהבית והתעצלתי מדיי לעלות לגג כדי לנסות לראות משהו אחרי 22:00 כשהרעש הגדול התחיל (מחשיך כאן ממש מאוחר בקיץ). הזיקוקים נמשכו מעל שעה ומדיי פעם היה זיקוק בודד, בזכות צעירים פוחזים בשכונה, כנראה. הזיקוק האחרון נשמע בסביבות השעה 2:00 וזהו, נגמרו החגיגות.

ביום שלישי היה יום החופש האחרון של טל לפני החזרה לעבודה, למרות שרוב האנשים חזרו לעבוד. אז ניצלתי את העובדה שהוא בבית עם הילדים כדי ללכת לבקש SSN. בחדר ההמתנה ישבה לידי אשה בת 94 (!) שהיתה מאוד נחמדה וריחמתי עליה נורא על כך שהיא צריכה לסחוב את עצמה לשם (באוטובוסים כנראה) כדי לקבל כמה סנטים בחודש… העולם שלנו כל כך עצוב לפעמים. אחרי כ-20 דק' המתנה הגיע תורי, הפקיד היה מאוד נחמד וניהלנו שיחה קלילה ומשעשעת על מחבלים וטרור בישראל ובאירופה. העולם שלנו מדרדר מרגע לדודלי. מקווה שהכרטיס שלי יגיע תוך שבועיים כצפוי ולא יתעכב, השלב הבא – הוצאת רישיון נהיגה מקומי! כרגע אסור לי לנהוג כל עוד אין לי רישיון נהיגה מקומי. אמנם בשבוע הבא אנחנו מחזירים את הרכב השכור, אבל כנראה שנקח אוטו בליסינג במקום, מתישהו. למרות שהתחבורה הציבורית כאן נהדרת, אוטו משלנו יקל עלינו מאוד.

אחרי הסושיאל סקיוריטי – התלבטתי אם לקחת מיד אוטובוס הביתה או לנצל את הזמן הפנוי לטיול רגלי לבד בדאון טאון, כמובן שאופציה ב' לקחה בענק – טיול רגלי על השדרה הרביעית לכיוון השכונה בה אנו גרים הוביל אותי אל בניין אסקלה (כי אי אפשר לגור בסיאטל בלי לראות איפה כריסטיאן גריי גר).

ממש מול הבנין יש חנות של Bed bath & beyond, נכנסתי פנימה כדי לראות דגמים של שואבי אבק כי אנחנו ממש צריכים לקנות שואב אבק כבר, אבל במקום לצאת עם החלטה על דגם לקניה, יצאתי עם כאב ראש. המבחר כל כך גדול ומבלבל וקשה לדעת איזה שואב יתן תמורה טובה למחיר. מתישהו אסגר על העניין הזה, נראה לי… שטיחים זה דבר כל כך מיותר ובו זמנית ממש נעים ברגליים 🙂